עצמאות בחינוך הטבעי

עקרון, התפתחות ותפקידים

מתוך: גן יער כהכנה למאה ה-21 | איתן חסיד 2016

א. עקרון העצמאות

עצמאות היא לא ערך שמחנכים “מלמדים” — היא משהו שפשוט קורה כשנותנים לו מקום. בחינוך הטבעי היא אחד מעשרת ערכי המעטפת, כלומר ערכים שפועלים כל הזמן, ברקע, בכל רגע ביום. לא בשיעור מיוחד ולא בפינת “חינוך לחיים” — אלא ממש בהכנת האוכל, בסידור הציוד, בתפעול האש.

מה שיפה בעצמאות כשהיא נחווית בגוף ולא בראש בלבד — היא מייצרת משהו שאי אפשר לזייף: תחושת מסוגלות אמתית. הרגע שבו ילד מדליק אש בפעם הראשונה, או מכין ממרח מהצמחים שליקט — הוא לא צריך שאף אחד יגיד לו “כל הכבוד”. הוא כבר יודע.

במיומנויות המאה ה-21 העצמאות נפגשת עם: חשיבה ביקורתית, למידה עצמית וקבלת החלטות. אבל בחינוך הטבעי אנחנו לא מתחילים מהרשימה — אנחנו מתחילים מהחיים עצמם. הלמידה העמוקה שמגיעה מזה היא אחת: “אני מסוגל/ת לעשות את זה — בכל מצב, בכל מקום.”

הבסיס הגופני פה הוא קריטי: תנועה חופשית, תזונה שהילדים הכינו בעצמם, שהייה בתנאי שטח — כל אלו בונים בגוף את מה שאחר כך הראש יוכל לסמוך עליו.

ב. איך העצמאות בנויה לתוך היום

לא מסבירים לילדים על עצמאות. נותנים להם להיות עצמאיים. זה ההבדל. כל הביטויים הבאים קורים ביום-יום, בתוך הזרימה הטבעית של המסגרת:

• הכנת ארוחת בוקר על כל מרכיביה — מהחיתוך עד ההגשה
• מרחב דמיון פתוח — ילדים יוזמים ומנהלים את המשחק מהאפס, בלי משחקים מוכנים מראש
• עזרה הדדית לחברים — כי זה מה שעושים בשבט
• עשיית צרכים בצורה עצמאית, בתוך הטבע
• תפעול אש — בהדרגה, בתהליך, בליווי מלא
• עבודה עם כלים אמתיים: סכיני גילוף, פטישים, אזמלים
• ליקוט מהסביבה הטבעית הקרובה
• מתן שירות לכלל הקבוצה: קוששות עצים, סידור מקום וכדומה
• פתרון בעיות בשפה — ילדים לומדים לדבר מה שמרגישים ולמצוא דרך

החינוך הטבעי מושתת על התפיסה שילדים לומדים טוב יותר כשהם מתפתחים ביצירתיות, בחופש ובלי שסמכות חיצונית מכתיבה להם את המסלול. גישת רג’יו אמיליה אומרת את אותו הדבר: הדגש הוא לא על תכנים ותוצרים — אלא על כישורים שמגיעים מבפנים החוצה.

כשילדים מפתחים בעצמם, מרצונם, מיומנויות חקר ולמידה — הם לא רק שולטים בחומר. הם בונים את הביטחון הפנימי ללמוד כל דבר חדש שיגיע.

ג. למה תפקידים — ואיך הם עובדים

אחד הכלים הכי יפים שפיתחנו בחינוך הטבעי הם ה”תפקידים העצמאיים”: תפקידים שמחולקים בין הילדים כל יום, שהמסגרת באמת צריכה אותם. לא תרגיל. לא מלאכה מלאכותית בשביל שהילד ירגיש שייכות — אלא משהו שבלעדיו היום לא עובד כמו שצריך.

זה ההבדל בין “בוא תעזור לי” לבין “זה התפקיד שלך היום”. אחד הוא טובה. השני הוא זהות.

לא כל התפקידים מאוישים כל יום, ולפעמים שניים-שלושה ילדים מחזיקים תפקיד יחד — אבל ההיצע תמיד רחב, וכל ילד מוצא את עצמו בשלב כלשהו אחראי על משהו שמשפיע על כולם.

ד. רשימת התפקידים העצמאיים

התפקידים שמתקיימים אצלנו — כולם אמתיים, כולם נחוצים:

שם התפקיד	תיאור התפקיד
שומר/ת החיות	מי שנמצא עם שרשרת שומר החיות שם לב האם יש תנועה מסוימת בשיחים, האם זיהו מחילה של עקרב, האם מישהו הרים אבן בצורה לא נכונה — וקורא קריאה מיוחדת באם כן.
סדרן/ית רכבות	בכל פעם שעולים או יורדים עליה או ירידה — עושים זאת אחד אחד כדי שלא נדרדר משהו או נפול על מי שמאחורינו. הסדרן/ית קובע/ת מתי כל אחד מתחיל לעלות/לרדת.
שומר/ת האש	מתפעל/ת את האש יחד עם המחנך/ת. הלימוד הוא תהליכי מאד — לא נכנסים לזה ביום אחד.
כבאי/ת	אחראי/ת על ג’ריקן המים שממנו לוקחים הילדים מים למשחק. פותח/ת וסוגר/ת את הברז ועוזר/ת למלא בקבוקים.
מוכר/ת הכובעים	(תפקיד קייצי) מביא/ה כובע למי שאין לו — ומי שאין לו צריך “לשלם” בעזרת קפיצות או תרגיל אחר.
יבשן/ית רטובים	(תפקיד חורפי) אם קורה וילדים נרטבים, היבשן/ית שם/ה לב ומעורר/ת את תשומת לב הצוות.
גברת מגבת	תפקיד לשני המינים למרות השם — עוזר/ת לנגב ידיים לילדים לאחר שטיפת הידיים.
אדון סבון	תפקיד לשני המינים למרות השם — מוזג/ת סבון לידי הילדים בשטיפת ידיים.
שוטפי כלים	שוטפים את הכלים הכלליים אחרי ארוחות.
מלצרים	עוזרים בהגשת המזון.
משכין/ת שלום	עוזר/ת לפתור בעיות בין חברים.

התפקידים הם לא סתם כלי ארגוני — הם הגוף הממשי של עקרון העצמאות. כל ילד נושא אחריות שהקבוצה באמת צריכה, חש שהוא תורם, ולומד בגוף ש”אני מסוגל”. וזו בדיוק הדרך שבה אנחנו כמחנכים לייתרים את עצמנו — לא על ידי נסיגה, אלא על ידי בניית קהילה שבה הילדים עצמם שומרים זה על זה.