סבא וסבתא חיו ביער עבות, הם ישבו מסביב למדורה וראו את ענני הגשם מתקרבים מרחוק. הם נזכרו שסבא וסבתא שלהם, לפני שנים רבות, אמרו להם שאם הם ייכנסו ליער, הם ייצאו ממנו יבשים לחלוטין. סבא וסבתא אמרו לכל הילדים - אתם צריכים ללכת ליער לבנות מחסה, וכשאתם חוזרים הביתה לא תהיה טיפת גשם עליכם. הר געש מתפרץ התפרצה ואמרה קדימה בואו נלך! הילדים הלכו ביער והתווכחו בינהם כיצד נכון לבנות את המחסה. הם הציאו לבנות טיפי, והר געש אמרה שככה יוכלו להיכנס מים.. ילד אחד בשם אגם שקט, חרג ממנהגו, שכן בדרך כלל הוא היה מאוד שקט אבל הפעם העז ואמר - בואו פשוט נתחיל לבנות מחסה. הילדים החלו לבנות מחסה בצורה חופשית ומפוזרת, רק הר געש מתפרץ עמדה בצד וכעסה, כל כך כעסה שבשלב כלשהו היא צרחה על כולם והעיפה מקל לאוויר, והוא פגע בקור עכבישה, והעכבישה השמנמנה ירדה אלייה אל הכתף, מבלי שהיא הבחינה בכך. הר געש מתפרץ רצה לתוך היער בזעם והתיישבה שם כועסת, כמעט יצאו לה אדים מהאוזניים מרוב כעס. פתאום היא שמעה "היי!" "עזבו אותי, אמרה הר געש". ושוב - "היי!" "עזבו אותי, אני לא רוצה שתבואו! אמרה הר געש מתפרץ". "כאן כאן, על הכתף". על הכתף ישבה העכבישה. הילדה הביטה בעכבישה שהייתה דיי גדולה, והעכבישה בה. הילדה ראתה את עיני העכבישה ולא האמינה למראה עינייה ולמשמע אוזנייה, העכבישה הקטנה מדברת אלייה! העכבישה אמרה: "כבר 60 שנה שלא דיברתי עם בת אדם. אני רואה שאת כועסת. את מוכנה לעשות מה שאומר לך?". הר געש מתפרץ השיבה לה "כן".
"קומי, אמרה העכבישה". והילדה קמה. "אני רוצה שתחפשי תעלה קטנה בין השיחים." הילדה התכופפה וחיפשה אך לא מצאה דבר. "תתכופפי ותחפשי, שער קטן, כניסה". היא חיפשה וחיפשה עד שראתה מן תעלה. "עכשיו תזחלי לתוכה" אמרה העכבישה. הר געש החלה זוחלה בתעלה ארוכה ארוכה. לעתים קיסוסים תפסה בבגדיה והיא שיחררה אותה והמשיכה לזחול. בסוף התעלה ראתה הר געש מתפרץ מחסה קטן ובתוכו ישנה אמא דורבנה עם שני גורים דורבנים קטנים ישנים בחיקה. העכבישה אמרה "תסתכלי טוב טוב". המחסה היה עמוס בעלים, ובקיסוסיות ששזורות זו בזו, ממש מחסה יפהפה. כעת העכבישה אמרה לילדה לחפש מערה קטנה. הילדה חיפשה וחיפשה, עד שעל קיר של צוק ראתה מקום בו המים חצבו בסלע. הביטה בפנים וראתה אמא תנה ושני גורים שוכבים בשקט. היא התבוננה היטב. היה ברור שהמחסה נוצר על ידי הקיר. "עוד דבר אחד, אני רוצה להראות לך" אמרה העכבישה. הן התהלכו בין בעצים ומולה נפתחה קרחת יער. בקצה הקרחת מתחת לעץ, היא ראתה דבר הנראה בנוי במעשה ידי אדם. אך מחסה זה היה נראה ישן והענפים נראו אכולים. והנה היא מתבוננת, ועלתה בה לפתע תחושה ברורה שזהו המחסה של סבא וסבתא שלה. "זה של סבא וסבתא! היא אמרה". "כן, תתקרבי ותראי מה את מוצאת" אמרה העכבישה. הילדה התקרבה והכל היה עמוס בקורי עכביש, היא ראתה איך כל הקורים נטוו היטב, רשת אחת כאן ורשת אחת כאן, הכל עמוס רשתות. היא התבוננה היטב כיצד הרשתות מונחות, במלאכת מחשבת נהדרת. וראתה גם כיצד היו מונחים הענפים. היא שאלה את העכבישה האם היא יכולה לקרוא לילדים והעכבישה השיבה בחיוב. הר געש מתפרץ רצה במהירות למקום בו עזבה את חברייה ומצאה אותם ישובים מתוסכלים, עם הראש על הידיים. לא יודעים מה יעשו, העננים עוד שעתיים- שלוש כבר מגיעים. הר געש מתפרץ לקחה את הילדים לראות את כל המחסות שנקרו בדרכה, וכשהם הגיעו למחסה של סבא וסבתא - כולם ידעו בו בעת שזה אכן המחסה של סבא וסבתא! מבלי מילים הם התחילו לבנות על גביו את המחסה. הם נזהרו ושמרו על קורי העכביש שבתוך המחסה והתייחסו אליהם כאל קישוטים שמעטרים את המחסה שלהם. הם נזהרו לא לגעת בקור ששומר על הרשת כולה. הם הביאו ענפים וכיסו בעוד ועוד עלים. רגע לפני שהגשם החל לרדת, הם נכנסו לתוך המחסה, הצטמקו בפנים והגשם החל לשטוף את האדמה. המחסה היה מצויין ולא נכנסה אליו אף לא טיפה אחת. הילדים נרדמו במחסה, חלק ניסו להישאר ערים אך גם הם נרדמו. רק ידי ברק, ישב ליד הר געש מתפרץ, הביט בדיוק מעליה ובין העלים טיפה קטנה החלה נכנסת בדיוק מעל ראשה של הר געש. והנה היא השתחררה ונפלה. אך ידי ברק חיש מהר תפס אותה וניגב אותה במכנסיו. העיקר שהר געש לא תירטב, הוא יודע מה יקרה אם היא תירטב… הר געש עלולה להרוס את המחסה כולו. ידי ברק ניגב על עצמו את הטיפה ונרדם גם הוא. בבוקר כולם התעוררו והריחו את האדמה הרטובה, ראו את נצנוץ הגשם על טיפות העצים והלכו בחזרה הביתה. סבא וסבתא ישנו מכורבלים לצד המדורה. סבתא הייתה מחבקת את סבא ועוטפת אותו בידייה. הייתה שרה לו שירים וכך היו נרדמים. היא העירה אותו ואמרה - בוא נראה מה קרה עם הילדים. ובדיוק כשרצו ללכת אל הילדים, הגיעו הילדים אליהם והתיישבו סביבם במעגל. סבא וסבתא הסתכלו על כולם. העיניים של סבא עברו על עיניו של ידי ברק וראו ניצוץ קטן בעיניו וכתם קטן על מכנסיו. סבא הסתכל עליו. ידי ברק קרץ לסבא. וסבא קרץ לידי ברק. ושניהם ידעו, רק שניהם ידעו, מה קרה.
