מסופר על זקן אינדיאני בשם זאב מתגנב, שיום אחד בעקבות חיזיון שחזה, הבין שצריך לאסוף ידע שכמעט ונשכח. אחרי מסע של 60 שנה, החליט זאב מתגנב להעביר את הידע שאסף הלאה.
לפי חיזיון נוסף, הוא פוגש באמריקאי קטן אחד, שבמשך 10 שנים העביר לו את כל שלמד, לפי טכניקות מאוד בסיסיות (ריפוי, מדיטציה, הקשבה…), כל מה שבני האדם היום צריכים או מעבר למה שהיו צריכים כדי לחיות בטוב. כעבור כמה שנים, הילד הצעיר הלבן וזאב מתגנב יושבים במדורה, פתאום זאב מתגנב עוצם את העיניים, מקשיב, ואומר לילד- בדיוק בכיוון הזה, לפני כמה שעות, יצאה שועלה לציד. הילד לא הבין איך זאב מתגנב ידע זאת, והוא שאל- איך ידעת? זאב מתגנב ענה לו- "לך תשאל את העכברים"
הילד הקטן למד- לעולם לא להאמין למה שאומרים לך עד שלא בדקת בעצמך.
הילד הלך לכיוון הגבעה, מסתכל, רואה עקבות של חוגלה, חרדון שעבר, ג'ירף… פתאום רואה עקבות של שועל. "וואלה,, צודק! שועלה נקבה, בת 4, צליעה קלה ברגל שמאל, הייתה בהריון, היו לה עטינים עם חלב…" הילד התכופף, רצה להתסכל לפי הגובה שלה, לפתע… רואה את השועלה, מנסה להבין תשובה, פתאום רואה שהיא מורידה קצב, רואה צעד, ועוד צעד…
הילד, הלך וישב שם במשך שבוע שלם, מתחת למקום שהוא יודע שחיו שם עכברים, מהם תנאי המחייה שלהם, איך הם מתנהגים במצבים כאלו ואחרים, מתי הם פעילים, מה הם אוכלים… ראה עקבות, השפעת מז"א על עקבות, על בלוטים, על נחשים על…. והתשובה לא הייתה.
כעבור זמן מה, הילד וזאב מתגנב הולכים לשלולית הקרובה, זאב מתגנב זורק אבן ואומר- לטבע יש קצב משלו, כשמישהו לא הולך בקצב, מיד מתחילים גלים.
גם כשזאב מתגנב היה עסוק, הוא היה מריח, מקשיב, מרגיש, לעולם לא היה מצמצם את המודעות שלו לדבר אחד.
