בארץ הרחוקה היה ילד שגר עם אבא ואמא ובחוץ כלב וסוסים
ומה שהיה מיוחד בילד הזה, הוא שהיתה לו אהבה מיוחדת לספירה. הוא מאוד אהב לספור, הוא היה סופר וסופר וסופר, ההההכל הוא היה סופר.
הוא היה סופר כמה פעמים ביום הוא עושה אפצ'י
כמה פעמים הגמל מטיל את צרכיו…
כמה גרגרי טיטוא יש בכל פעם שהוא מטאטא
כמה חורים יש במזלף
בכל מקום הוא היה סופר וסופר
יום אחד, הוא שאל את אבא שלו- אבא, מה המספר הכי גבוה שיש?
אבא ענה… הוו… אינסוף
אני רוצה להגיע לאינסוף! הילד אמר.
הוא המשיך לספור, ולספור ולספור…
ספר את שערות ראשה של אמו
יודעים לאיזה מספר הוא הגיע?
"מיליון"
ושתיים
מה עוד אני אספור?
אני אספור את הכוכבים שבשמיים!
לאיזה מספר אתם חושבים שהוא הגיע?
הוא ספר וספר וספר… ולא הגיע לאינסוף
אפילו את החצץ מחוץ לבית הוא ספר, ולא הגיע לאינסוף.
והנה, יום אחד סופה
גשם מילא את הארץ
והנה- טיפות, גשמים, ברקים
קאי התרגש, יצא החוצה והחל סופר את הטיפות
אחת… שתיים… שלוש… שבעים וארבע, שבעים וחמש, ארבעת אלפים שבע מאות עשרים וחמש….
והוא ספר וספר וספר
עשרת אלפים ושמונה…
יום אחד הוא התעורר ממשהו, הרגשה מאוד משונה, והנה, ראה כי שלג כיסה את הארץ.
והוא חשב- הנה! עכשיו אגיע לאינסוף!
ספר וספר וספר
והשלג עלהה… עד שכיסה את ברכיו
ספר וספר וספר
והשלג כיסהו עד המותניים
וקאי… ממשיך וסופר וסופר וסופר…
מיליון שבע מאות, מיליון שבע מאות ואחד, מיליון שבע מאות ושניים…
והשלג ממשיך ועולה ומכסהו עד הצוואר..
והילד… עסוק במלאכת הספירה
והשלג כיסה את האף והוא… מסית את השלג מהאף וממשיך לספור ולספור
וסופר וסופר
ורק האצבע נשארה ככה מבצבצת והוא… סופר וסופר
עד שהשלג כיסה את כל כולו
עברו ימים
וקאי… נשאר בשלג קפוא
עברו ימים, וחיפשו אחריו, וחיפשו וחיפשו
ועוד יום, חיפשו וחיפשו
ועוד יומיים, חיפשו וחיפשו
ירח ושמש מתחלפים
השמש החלה ממיסה את השלג
השלג הלך עוד ועוד
נמס, ונמס, ונמס…
ופתאום, אפשר היה להבחין באמצע החצר, בפסל יפייפה
אנשים עברו והלכו, וראו בפסל
השמש חיממה עוד יותר, השלג נמס יותר ויותר
והנה, לפתע כשכבר כל השלג נמס
יצא הילד, התעורר מתוך השלג
הביט על האצבע האחת הזו שלו שנשארה קפואה בזמן שספר
רץ הביתה
ואמר
אמא, אבא,
הכל… הכל…
אחד!
